החלטה בתיק בש"א 12792/07

1.                   לפני מספר בקשות שעניינן ביטול  סעדים זמניים שניתנו לבקשת המבקשת נגד המשיבים, במעמד צד אחד.

2.                   המבקשת הינה חברה העוסקת במסחר ושווק יהלומים. במסגרת פעילותה באה המבקשת בקשרים עסקיים עם חברה בשם  "א. י. א. יהלומים בע"מ" (להלן: " החברה"). מניות החברה נמצאות בבעלות המשיבים 1 ו-2 (להלן: " גרינברג" ו" שטמברג" בהתאמה) וביחד עם שלישי בשם יצחק המל (להלן: " המל"). כל אחד מהשלושה, גרינבג, שטמברג והמל, רשום גם כמנהל החברה וערב להתחייבויותיה של זו כלפי המבקשת (שלושת אלה להלן: " הערבים"). כל הצדדים בתיק הינם חברי הבורסה ליהלומים (להלן: "הבורסה").

3.          המבקשת הגישה תביעה כספית כנגד החברה וכנגד הערבים לתשלום הסך 4,737,561 ש"ח בגין שיקים של החברה שחוללו ואשר ניתנו בתמורה לסחורה שהמבקשת סיפקה לחברה. התביעה הוגשה למוסד הבוררות של הבורסה ובהתאם לתקנון הבורסה (להלן: " הבוררות").

4.          בין לבין, הגישה המבקשת ביום 6.6.07 בקשה לבית משפט זה לפירוק החברה (תיק פש"ר 1554/07) מחמת היותה חדלת פרעון והפסקת פעילותה.

ראיתי לנכון לציין כבר בשלב זה שהמשיבים אינם חולקים שהחברה קרסה וראה בהקשר זה עדות המשיב שטמברג עמ' 11 ש' 4-5.

5.         בד בבד עם הגשת התביעה לבוררות, עתרה המבקשת כי בית המשפט  יעניק לה סעדים זמניים כנגד הערבים בהתאם לסמכותו של בית המשפט  לפי סעיף 16(א) חוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"). בית המשפט נעתר לבקשות והורה על הטלת עיקולים זמניים על נכסים וזכויות של המשיבים וכן ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד שלושתם.

6.         הערב המל הגיש בקשה לביטול צו עיכוב היציאה ובקשה לביטול צו העיקול הזמני. אשתו לשעבר הגישה בקשה עצמאית לבטל את העיקול הזמני שהוטל על תכולת כספת באשר לטענתה עיקר התכולה שייכת לה.

הערבים גרינברג ושטמברג הגישו אף הם בקשה לביטול העיקול ובקשה לביטול וצו עיכוב היציאה. מטעמים שאינם דרושים לעניין, הדיון בבקשות הביטול שהגישו ה"ה המל והבקשות שהגישו גרינברג ושטמברג התקיים בנפרד. ראיתי לציין שבהבדל מהמשיבים גרינברג ושמטברג שאינם מכחישים את הקשר בינם לבין החברה, טוען המל שלא היה מעורב ומוערה בחברה ובפעילותה ומעמדו איפוא שונה ממעמד השניים האחרים. המל והמבקשת הגיעו להסדר בנוגע לסעדים הזמניים בענינו של מר המל, למעט נושא תכולת הכספת.

7.         החלטתי זו מתייחסת לבקשות הנוגעות לגרינברג ושטמברג בלבד. למען הסדר הטוב אציין את הבקשות השונות הנוגעות לעניין כדלקמן:

בש"א 12794/07 -  עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיבים ולעומתה בקשות המשיבים לביטולו, בש"א 17277/07 מטעם המשיב גרינברג ובש"א 17280/07 מטעם המשיב שטמברג.

בש"א 12793/07 - הטלת עיקול זמני כנגד המשיבים ולעומתה בקשות הבמשיבים לביטול העיקול, בש"א 17281/07 מטעם המשיב גרינברג ובש"א 17278/07 מטעם המשיב שטמברג.

8.         לאחר הגשת הבקשות לביטול הצווים הזמניים, נמסר לבית המשפט כי ביום 19.7.07 ניתן פסק דין שבין המבקשת לבין המשיבים לפיו חיובו המשיבים לשלם למבקשת את סכום תביעתה (להלן: " פסק הבוררות"). פסק הבוררות ניתן בהעדר התייצבות המשיבים לישיבות הבוררות, אליהם הוזמנו, ולמרות דחיות חוזרות ונישנות של הדיונים מאז ראשיתם ביום 19.6.07 ועד למועד פסק הבוררות, דבר שמצא ביטויו ברישת פסק הבוררות. אציין כי המשיבים הגישו בקשה לבוררים לביטול פסק הבוררות, בקשה שעד למועד החלטתי זו, טרם הוכרעה.

9.         לעמדת המבקשת יש להשאיר את הצווים הזמניים על כנם במיוחד שעה שכבר ניתן פסק דין המחייב את המשיבים לשלם לה את סכום התביעה. בהקשר זה נסמכת המבקשת על סעיף 29 לחוק הבוררות המקנה סמכות לבית המשפט ליתן צווים כאמור אף ללא ערבויות. לגופו של עניין, מצביעה המבקשת על פעולות המשיבים להברחת נכסי החברה כמו גם רכושם הפרטי, שדי בהם כדי להצדיק השארת הצווים על כנם מבסס את החשש בדבר  ההכבדה על מימוש פסק הבוררות אם הצווים יבוטלו.

10.        המשיבים טוענים שיש לבטל את הצווים שכן לטענתם לא עלה בידי המבקשת להוכיח קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה. בהקשר זה נטען כי העברת רכוש המשיבים לאחרים נעשתה שלא על מנת להבריחו אלא מטעמים עניינים. עוד נטען כי לא הוכח קיומו של חשש למימוש פסק הבוררות אם לא יבוטל בעקבות הבקשה שהגישו המבקשים לבוררים בעניין.

11.        על בעל דין המבקש הטלת סעדים זמנים כנגד משנהו להציג ראיות שמשקלן מקים את התשתית הלכאורית הדרושה לעילת תביעה וכקבוע בתקנה 363 ולצורך הטלת העיקול הזמני גם כנדרש בתקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") וההלכה הפסוקה. בהקשר זה על בית המשפט לבחון אם קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה, וקיום חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. עוד מצווה בית המשפט לבחון שני שיקולים: האחד, הנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב, והשני, מבחן המידתיות (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק' על' 95(3), 787, בעמ' 786).

12.        בנסיבות המקרה שבפני, שעה שמבקשת אוחזת פסק בוררות, הנטל הרובץ לפיתחה  קטן במידה משמעותית, לעומת המצב בטרם פסק הבוררות. עם זאת ומאחר והוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות, החלטתי לבחון את הטענות לגופן, למקרה ופסק הבוררות יבוטל.

13.        לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את המצהירים השתכנעתי שאין מקום לביטול ולו אחד מסעדי הביניים שניתנו,  ואבהיר:

14.        המשיב גרינברג  

בעניינו של משיב זה נטען כי ביום 5.6.07 סמוך לקריסת החברה, הוא העביר נכס מקרקעין שבבעלותו לצד שלישי, המקורב אליו בקשר משפחתי, וכעולה מנסח מקרקעין שצורף לבקשה. הדבר נעשה אך יום אחד בלבד טרם אסיפה שהתקיימה בבורסה בה נטען כי המשיבים הודו בדבר העדר יכולת פרעון של החברה.